כלי מיתרים וקשת

כלי מיתרים וקשת
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: כלי מיתרים וקשת.
זוהי הגדרה בת 15 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.


פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.

פותר התשחץ

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!

ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: צ'לו, ויולה כינור, קונטרבס .

מידע נוסף על הביטוי צ'לו:
צֶ'לוֹ (בעברית: בטנונית, ובאיטלקית Violoncello תרגום: ויולונה קטן) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הקשת, שמנגן לרוב את תפקיד הבס.
הוא משמש אף כחלק מהרכב קאמרי, וכמו כן ככלי סולו.

נלקח מויקיפדיה

צפה בהגדרות נוספות הקשורות לביטוי כלי מיתרים וקשת:
כלי קשת
כלי מיתר

מידע רנדומלי על הביטוי "צ'לו":

פאו קזאלס אי דפיליו (קטלאנית: Pau Casals i Defilló; מוכר גם בשם הספרדי פבלו קזאלס; 29 בדצמבר 1876 – 22 באוקטובר 1973) היה נגן צ'לו, מנצח ומלחין קטלאני.

קזאלס נולד בשנת 1876 בעיירה ונדרל. הוא למד מוזיקה וצ'לו בברצלונה ובמדריד, ועוד לפני שמלאו לו עשרים התמנה לפרופסור לצ'לו בקונסרבטוריון של ברצלונה, שם ניגן גם מוזיקה קאמרית וייסד רביעיית כלי קשת. בשנת 1895 הוזמן כצ'לן ראשון לאופרה בפריז.

בשנת 1898 הופיע לראשונה כסולן בפריז ובלונדון, ובשנת 1901 הוא הופיע לראשונה בארצות הברית. בשנת 1905 הוא הרכיב, יחד עם הפסנתרן אלפרד קורטו והכנר ז'אק טיבו, את שלישיית קורטו שזכתה לשם עולמי.

בשנת 1909 הוא השמיע לראשונה בקונצרט פומבי סוויטה לצ'לו ללא ליווי מאת באך, ופתח בכך תקופה חדשה ברפרטואר הקונצרטי של הצ'לו, ובשנת 1919 הוא ייסד תזמורת בברצלונה, במטרה לקרב את שכבות הפועלים בקטלוניה אל המוזיקה.

קזאלס היה תומך נלהב ברפובליקה הספרדית, ואחרי תבוסתה במלחמת האזרחים יצא לגלות מספרד, ולא חזר אליה עד יום מותו. הוא קבע את ביתו בעיירה פראד שבצד הצרפתי של הפירנאים, ופעל רבות על מנת לסייע לפליטים שנמלטו מספרד אחרי מלחמת האזרחים. הוא גם נשא בעולם את קולה של קטלוניה ותרבותה שדוכאו תחת שלטון פרנקו. ברבות מהופעותיו ניגן את שירת הציפורים – שיר עממי קטלאני שקזאלס פרסם בעולם בעיבוד לצ'לו, והפך לסמל לסבל העם הקטלאני.

צ'לו בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "קונטרבס ":

דומניקו קרלו מריה דרגונטי (באיטלקית: Domenico Carlo Maria Dragonetti, ‏ 17 באפריל 1763 – 16 באפריל 1846) היה נגן קונטרבס וירטואוז ומלחין איטלקי.

בשלושים שנותיו הראשונות נשאר בעיר הולדתו, ונציה וניגן בתזמורת האופרה בופה, בקאפלה של בזיליקת סן מרקו ובגראנד אופרה של ויצ'נצה. פרסומו פשט בארצות אחרות והביא עמו הזמנות שונות, אך הוא דחה את כולן, לרבות את הזמנת הצאר הרוסי.

בשנת 1794 עבר ללונדון, שם ניגן בתזמורת של תיאטרון המלך. הוא נשאר בלונדון עד יומו האחרון.

בחמישים השנים הבאות תפס בהדרגה מקום של כבוד בחוגי המוזיקה של בירת אנגליה, השתתף בקונצרטים של האגודה הפילהרמונית של לונדון ובאירועי מוזיקה פרטיים, שבהם פגש אישים רבי-השפעה באנגליה. דרגונטי התוודע אל היידן, התיידד עמו ובא לראותו באחוזת אסטרהאזי באוסטריה. כן התוודע אל בטהובן, אותו ביקר פעמים אחדות בווינה ולפניו הדגים את האפשרויות הגלומות בקונטרבס ככלי סולו.

שליטתו בכלי הנגינה הוכיחה את ההגיון שבכתיבת תפקידים מיוחדים לקונטרבס בפרטיטורות תזמורתיות, בנפרד מתפקידי הצ'לו, כפי שהיה מקובל בימים ההם. דרגונטי נודע בפיתוח קשת הנקראת על שמו, שהעסיק אותו במהלך חייו. כמלחין חיבר במשך חייו סונאטות, קפריצ'ו וקונצ'רטי לקונטרבס. דרגונטי עצמו היה וירטואוז שאין שני לו בקונטרבס, שהיה אז על פי רוב כלי בן שלושה מיתרים (לה-רה-סול). הוא המשיך לנגן עד שנות ה-80 לחייו, כפי שמעידים דברי ברליוז, ששמע אותו.

קונטרבס בויקיפדיה