מי לא מכיר את הרגע הזה? אתם שקועים עמוק בפתרון תשחץ, עטים ביד, קפה מהביל לצדכם, וכל תא ריק הוא קריאה לאתגר. הכל זורם חלק, מילים מתחברות זו לזו, אותיות מתמלאות בקלות, עד שאתם נתקלים בהגדרה שמקפיצה אתכם מהכיסא. הגדרה שאינה רק דורשת ידע כללי, אלא גם צלילה עמוקה יותר, מחשבה מעמיקה, ואולי אפילו מסע קצר אל נבכי ההיסטוריה והתרבות שלנו. אחת כזו היא ההגדרה: "המילה האחרונה בתנ"ך".

הגדרה כזו היא לא עוד סתם חידה בתשחץ. היא מהווה גשר בין עולם הקודש לעולם החידה, בין הטקסט המכונן של עמנו לבין אתגר אינטלקטואלי יום-יומי. היא דורשת מאיתנו לא רק לשלוף פיסת מידע, אלא גם להבין את ההקשר, את המשמעות, ואת הסיבה לכך שהיא מופיעה דווקא בסוף. זוהי הזמנה למסע קצר, מרתק ומאיר עיניים, אל סיום סיומו של ספר הספרים.

למה הגדרות כאלה מרתקות אותנו כל כך?

הקסם של תשבצי היגיון והתשחצים טמון ביכולתם לגרות את המוח שלנו במגוון דרכים. לפעמים זוהי התחכמות לשונית, לעיתים דרישה לידע ספציפי בתחומי היסטוריה, גאוגרפיה או מדע, ולעיתים, כמו במקרה זה, דרישה להכיר את אבני היסוד של התרבות שלנו. "המילה האחרונה בתנ"ך" היא דוגמה מצוינת להגדרה המשלבת את כל אלו – ידע תנ"כי, הבנה היסטורית, וגם היכולת להבחין בפרטים הקטנים ביותר בתוך יצירה עצומה ורבת שנים.

הצורך למצוא את המילה הספציפית הזו מפעיל אצלנו מספר מנגנוני חשיבה. ראשית, זיכרון וידע כללי. האם אנו זוכרים את מבנה התנ"ך? איזה ספר מסיים אותו? ושנית, לוגיקה וניתוח. גם אם איננו זוכרים את המילה בעל פה, אנו יכולים לחשוב: איזה סוג של מילה תהיה מילה מסיימת? האם היא תהיה מילה בעלת מסר? האם היא תסכם דבר מה? האם היא תשאיר פתח להמשך?

פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.

המסע אל סוף התנ"ך: חיפוש אחר ה"קלוז'ר"

התנ"ך, כידוע, הוא אוסף של ספרים שנכתבו ונערכו במשך מאות שנים. הוא מתחיל בבריאת העולם, ממשיך דרך סיפורי האבות, יציאת מצרים, מתן תורה, כיבוש הארץ, תקופת השופטים והמלכים, הנביאים והכתובים. כל ספר בו הוא עולם ומלואו, אך יש לו גם מקום בתוך הסיפור הגדול. כאשר אנחנו מדברים על "המילה האחרונה", אנחנו בעצם מחפשים את ה"קלוז'ר" (Closure) של יצירה אדירה שכזו. מה המסר האחרון שרצו להשאיר לנו עורכי התנ"ך? מהי אותה מילה שנבחרה לחתום את כל התורה, הנביאים והכתובים?

השאלה הזו מעלה מיד מחשבות על משמעות ועל כוונה. האם זו מילה של ברכה? קללה? תקווה? אזהרה? האם היא מסכמת את כל הנאמר, או שמא רומזת על מה שעתיד לבוא? כלומר, לא מדובר רק באיתור מילה בודדת, אלא בהבנה של הקשר, משמעותה, ואף הרגש שהיא משאירה אחריה. היא כמו חתימה על יצירת מופת, והחתימה הזו תמיד טומנת בחובה רבדים נוספים של משמעות.

אז איך ניגשים להגדרה שכזו? הדרך הפשוטה ביותר היא כמובן ידע מוקדם. אבל גם אם ידע כזה חסר, ניתן להשתמש בשיטות פתרון תשחצים קלאסיות: חשיבה על אותיות מצטלבות, ניסיון לנחש את אורך המילה (לרוב מצוין בהגדרה), ושימוש בהיגיון פשוט. הרי אם אנו יודעים באיזה ספר מדובר (הספר האחרון בתנ"ך), כבר צמצמנו מאוד את החיפוש.

ההגדרה של "המילה האחרונה בתנ"ך" היא הזדמנות מצוינת לא רק לפתור עוד ריבוע בתשחץ, אלא גם להעמיק את ההיכרות שלנו עם המקורות, להעריך את עושר השפה העברית, ולגלות כמה ידע מוסתר לפעמים במקום הכי צפוי – או הכי פחות צפוי. היא מזכירה לנו שגם בתוך הפנאי היומיומי, יש מקום לגילויים משמעותיים וללמידה מתמשכת.

היכונו, אם כן, לגלות את הסוד הטמון במילה הסופית הזו. המילה שלפניכם, ושתתגלה בהמשך הפוסט, היא לא רק פתרון להגדרה – היא סמל, מסר וחותם היסטורי.