במאי איטלקי

במאי איטלקי
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: במאי איטלקי.
זוהי הגדרה בת 11 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.


פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.

פותר התשחץ

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!

ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: בניני, פליני, פזוליני, ברטולוצי .

מידע רנדומלי על הביטוי "פליני":

הבטלנים (באיטלקית: I Vitelloni) הוא סרט קולנוע איטלקי, בבימויו של פדריקו פליני, שיצא למסכים ב-1953. בסרט, שהוא דרמה קומית, נעשה שימוש ביסודות אוטוביוגרפיים מובחנים אשר משקפים שינויים חברתיים חשובים באיטליה של שנות החמישים.

סרט זה, אשר היה מועמד לפרס האוסקר בשנת 1958, היה סרטו הראשון של פליני אשר זכה להצלחה מאז כישלונו המסחרי של סרטו השני השייח הלבן (1952), והיווה פריצת דרך לאלברטו סורדי, אחד הקומיקאים המשמעותיים והפופולריים ביותר של איטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

העלילה ממוקמת ברימיני, עיירת הולדתו של הבמאי. עלילת הסרט עוקבת אחר חייהם של חמישה צעירים המעבירים את זמנם בעצלתיים בכפרם הקטן שעל שפת הים. פאוסטו (פרנקו פבריצי), מנהיג החבורה, נישא לאהובתו, אך מוצא כי דעתו מוסחת ללא הרף על ידי נשים אחרות. אותה העת לאופולדו (לאופולדו טריאסטה), השואף להיות מחזאי, מוסיף לעבוד על מחזותיו המשמימים, וחולם על העלתם ביום מן הימים. אלברטו (אלברטו סורדי) עודנו חי בבית אימו, ומתפאר בכך שהוא שומר על כבוד המשפחה בעת שהוא משגיח על אחותו, אולגה (קלוד פארל). במהלך הסרט ניתן הרושם שאך מעט תשומת-לב מופנית אל ריקרדו (ריקרדו פליני) ומורלדו (פרנקו אינטרלנגי), ואולם הלה מתברר לבסוף כדמות המפתח בסרט, ומשמש בגלוי כאלטר-אגו לפליני. בדרכם של חמשת החברים, התקועים, כמדומה, בגיל ההתבגרות, ניקרות מגוון תקריות בעודם מנסים להוסיף עניין לחייהם הפרובינציליים נטולי הריגוש. לבסוף, אחד מהם משתחרר מן השיתוק-שמרצון אשר קיבלו על עצמם, ומתקדם הלאה עם חייו, מה שמוביל לאחת מסצנות הפרידה הנוגעות ביותר ללב בהיסטוריה הקולנועית. מפני שזכה להצלחה מידית בעת צאתו לאקרנים, זיכה הסרט את פליני במוניטין של במאי עולה ומוכשר.

פליני בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "פזוליני":

יצחק לאור (נולד ב-11 באפריל 1948) הוא משורר, סופר, מחזאי ומבקר ספרות ישראלי, וכמו כן פובליציסט ופעיל שמאל רדיקלי.

יצירתו נודעת בגישתה האנטי-ממסדית, ובפרט בביקורתו החריפה על מדיניות הביטחון של ישראל. ביקורתו מתבטאת גם במעשיו, בהם סירוב לשרת בשטחים, בעטיו ישב בבית כלא צבאי בשנת 1972. זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרסים ספרותיים נוספים.

יצחק לאור נולד בפרדס חנה. אביו, יוזף לאופר, היה צאצא למשפחה מגליציה שנולד בעיר הגרמנית בילפלד ובעל השקפות סוציאליסטיות, שעלה לארץ בשנת 1934. אמו עלתה לארץ מריגה, לטביה.

לאור גדל בגבעתיים והיה פעיל בתנועות הנוער "הנוער העובד" ו"התנועה המאוחדת". את שרותו הצבאי עשה בנח"ל. בהמשך למד ספרות ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הוא הצטרף לשמאל הישראלי החדש ואימץ עמדות אנטי-מיליטריסטיות ונגד הנוכחות הישראלית בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. על רקע זה בשנת 1972 סירב לשרת במסגרת המילואים בסיני ונעצר. ב-25 בנובמבר 1972 נמנה עם חברי שי"ח שהפגינו בשכם נגד ריסוס שדות הכפר עקרבה בידי צה"ל והכוונה להקים היאחזות נח"ל על האדמות. ב-11 במרץ 1973 הרשיע אותם בית המשפט הצבאי בשכם בקיום הפגנה בלתי חוקית וגזר עליהם 6 חודשי מאסר או קנס.

פזוליני בויקיפדיה