טון הדיבור
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: טון הדיבור.
זוהי הגדרה בת 10 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: נימה , מבטא, צליל, הגייה, היגוי, דיקציה , חיתוך דיבור .
מידע רנדומלי על הביטוי "נימה ":
מסור נימה הוא מסור שולחני בעל מסורית עדינה לעבודות חיתוך עדינות. בשימוש אומני עבודות מעץ. מסור הנימה נועד לביצוע חיתוכים עדינים במיוחד שלא ניתנים לביצוע בשום מסור אחר. ישנו גם מסור נימה ידני הדומה למסור ברזל אך עם מסורית הניתנת לפירוק. יתרון מסור זה על פני האחרים הוא ביכולתו לבצע חיתוך בתוך האובייקט מבלי שיש צורך ב"כניסה" לאובייקט.
בעבר היה מסור נימה מופעל על ידי הרגליים בדומה להפעלת גלגל השחזה עתיק או מכונת תפירה. הרגליות היו מחוברות למנגנון המסורית באמצעות חגורה, ובפעולה הזהה לנסיעה באופניים היה נוצר סיבוב מהיר של המנגנון על ידי החגורה. מראהו של מסור נימה וצורת עבודתו דומה מאד למכונת תפירה, כאשר את המחט מחליפה מסורית עדינה. כך גם אופן הפעולה, כוח שמעלה ומוריד את המסורית למעלה ולמטה במהירות משתנה (בחשמליים) או במהירות אותה קובעות רגליי המפעיל.
למסורי נימה מגוון מסוריות עדינות מאד ועדינות פחות ישנן מסוריות בעובי 04 מ'מ לחיתוכים מורכבים ועדינים במיוחד. ישנה גם מסורית סיבובית "ספירלה", היא נועדה לחיתוך צורות מעגליות בין היתר. ישנן מסוריות בעלות פינים, המותקנים בקצוות המסורית והם נועדו להרכבת המסורית בצורת תליה. ישנן מסוריות ללא פין,והן ניתנות להרכבה במסורים עם אפשרות הרכבה באמצעות תפסן, הלוחץ את המסורית ומחזיק אותה במקום. היתרון של המסוריות ללא פין על המסוריות עם הפין הוא יתרון מכריע,ניתן להשחיל את המסורית לתוך החלק הנחתך כך שדרוש רק פתח ברוחב המסורית כדי להשחיל את המסורית לתוך האובייקט. יתרון שני-מסוריות ספירלה הן משוריות ללא פין כך שבמסור עם אפשרות תליה בלבד, אין אפשרות להרכיב מסורית ספירלה. לעומת מסורית עם פין שמצריך פתח גדול יותר כדי להשחיל אותה. החיסרון,פתח גדול שלא לצורך רק כדי שיהיה ניתן להשחיל את המסורית ואת הפין.
מידע רנדומלי על הביטוי "מבטא":
הַנִּקּוּד הַטַּבְרָנִי (וגם טְבֶרְיָנִי) הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של הטקסט המקראי בפי יהודי העיר טבריה בראשית ימי הביניים.
העברית בת ימינו משתמשת בסימנים הגרפיים שהמציאו מפתחי השיטה הטברנית, אולם משמעות סימני הניקוד וכלליהם בעברית בת ימינו שונים מהשיטה הטברנית המקורית. לשימוש המודרני בסימני הניקוד ראו: ניקוד העברית בת ימינו.
כל עוד הייתה העברית שפה מדוברת, נשתמרה הגיית הטקסט המקראי גם ללא מנגנון גרפי שיסמן את ההגייה. אולם בתחילת ימי הביניים נוצר חשש ממשי שהגיית הטקסט תישכח. מספר חכמים מהעיר טבריה מצאו פתרון לבעיה זו בדמות פיתוחה של מערכת סימני ניקוד וטעמים, שהוספו על גבי הטקסט העיצורי. נראה שבכך אימצו חכמים אלו שיטה שכבר הייתה קיימת אצל שכניהם ממזרח, המדקדקים הסורים, שהם בתורם אימצו מהמדקדקים היוונים.
על פי המסורת, הניקוד נמסר למשה מסיני, וכמפורש בתלמוד שנמסרה בעל פה ממשה עד עזרא הסופר. כתבי היד המנוקדים הקדומים ביותר, הנושאים את תאריך כתיבתם, הם מהמאה העשירית (כתר ארם צובא ועוד), והם מציגים כבר שיטת ניקוד מגובשת.
בתוך השיטה הטברנית התקיימו שתי אסכולות מרכזיות, זו של אהרן בן משה בן אשר וזו של משה בן דוד בן נפתלי. ההבדלים בין שתי האסכולות נוגעים ברובם להבדלי ניקוד והטעמה מזעריים של הטקסט המקראי. הבדלים אלו נאספו על ידי מישאל בן עוזיאל בספרו כתאב אלכ'לף ("ספר החילופים") שנכתב במחצית השנייה של המאה ה-11. אסכולת בן אשר דחקה את רגליה של אסכולת בן נפתלי ושל אסכולות אחרות, והיא זו שהתקבלה לבסוף.
מידע רנדומלי על הביטוי "צליל":
בפיזיקה, גל הוא התפשטות (או התקדמות) של הפרעה בתווך במרחב. יש גלים שיכולים להתפשט רק בחומר, כמו גלי קול או גלים במים, ואחרים יכולים להתפשט גם בריק, למשל גלים אלקטרומגנטיים. בדרך כלל, המונח "גל" מתאר הפרעה מחזורית בזמן. הפרעה שאיננה מחזורית בזמן נקראת פולס.
לגלים תכונות שונות מאוד משל חלקיקים, והם מראים תופעות מיוחדות: התאבכות, עקיפה ושבירה, לדוגמה. במשך שנים רבות עסק המדע בשאלה האם אור הוא גל או חלקיק, אך כיום הבעיה נפתרה בעזרת מכניקת הקוונטים. על פי תורה זו, לכל חלקיק יש גם אופי גלי, תופעה שנקראת דואליות גל-חלקיק, ולכן תופעות גליות לוקחות חלק מכריע בתיאור העולם הקוונטי.
קיימים מספר מאפיינים או פרמטרים פיזיקליים המגדירים את הגל ואת התנהגותו.
כאשר , כמו בגלי סינוס למשל, הקשר בין שלושת הגדלים האחרונים ניתן באמצעות משוואת הגלים – .
מאפיין נוסף לקבוצת גלים הוא הפרש המופע (פאזה) או זווית המופע. גודל זה, המסומן לרוב ב-, מתאר את ההפרש בין הארגומנטים של שני גלים.
גל אידאלי מקיים את משוואת הגלים:
זוהי משוואה דיפרנציאלית חלקית, שבה:
הפתרון הבסיסי של משוואת הגלים שנקרא "גל מישורי" הוא
מידע רנדומלי על הביטוי "הגייה":
הגייה ספרדית (או הברה ספרדית) היא הגיית השפה העברית כפי שהתקיימה אצל יהדות ספרד, יהדות איטליה וחלק מיהודי ארצות האסלאם בתקופת הביניים של העברית. בתוך ההגייה הספרדית יש מגוון גדול של דרכי הגייה שונות, אך יש להן קווים משותפים המבדילים אותן מן ההגייה האשכנזית וההגייה התימנית. ככל הגיות העברית בימי הביניים אף היא לא שימשה לדיבור עברי, משום שזה לא היה קיים כמעט בימי הביניים, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים (פולחניים).
ההגייה הספרדית מקיימת מערכת של חמש תנועות רגילות, מה שמלמד על היותה מושפעת, ככל הנראה, ממערכת הניקוד הארצישראלי, להבדיל מן הניקוד הטברני שבו שבע תנועות. פתח וקמץ נהגים שניהם בתנועת a, וצירי וסגול נהגים שניהם בתנועת e. לעומת זאת בתוך תנועת הקמץ יש פיצול לקמץ גדול, הנהגה בתנועת a ומקורו בתנועת a קדומה, לבין קמץ קטן, הנהגה בתנועת o ומקורו בתנועת u קדומה. חיריק, חולם ושורוק נהגים בתנועות u ,o ,i בהתאמה. שווא נע התקיים, שלא כבהגייה האשכנזית, אבל נהגה תמיד בתנועת e, שלא בהגייה התימנית שבה ביצועו מושפע מן העיצור שבא אחריו.
המערכת העיצורית השתמרה בדרך כלל כפי שהייתה בעברית הקלאסית. העיצורים הלועיים ח וע השתמרו ברוב המקומות; לעומת זאת הגיית העיצורים הנחציים השתמרה רק בחלק מן העדות (בעיקר אצל יהודי עיראק) ובשאר המקומות נעלמה. ההגייה הכפולה של עיצורי בג"ד כפ"ת נשמרה רק בשלושת העיצורים בכ"פ. (ראו להלן פירוט על הגיית העיצורים השונים). הגיית דגש חזק נשמרה בדרך כלל. גם ההטעמה נשארה כפי שהייתה בעברית המקראית.