פילוסוף יווני קדמון

הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: פילוסוף יווני קדמון.
זוהי הגדרה בת 19 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!

ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: זנון, דיוגנס, אפלטון .

מידע רנדומלי על הביטוי "זנון":

זנון מאליאה (ביוונית: Ζήνων ὁ Ἐλεάτης) היה פילוסוף יווני מדרום איטליה שביוון הגדולה. זנון ידוע בעיקר בזכות הפרדוקסים שלו על תנועה וזמן, המכונים הפרדוקסים של זנון על שמו. זנון נחשב על ידי אריסטו למייסד הדיאלקטיקה.

זנון נמנה עם האסכולה האלאטית, שעליה נמנה גם מורו פרמנידס. בעזרת הפרדוקסים שלו הוא ניסה להוכיח, על דרך השלילה ותוך שימוש בטיעוני אד אבסורדום, את טענתו של פרמנידס על חוסר האפשרות לסמוך על החושים. הפרדוקסים שלו נחשבים לדוגמאות העתיקות ביותר לשימוש בשיטות הוכחה אלה (אם כי ידוע כי קסנופנס הקדום יותר השתמש אף הוא בשיטה זו בדבריו אודות הפרות והסוסים בפרגמנט 15).

המעט הידוע לנו אודות חייו של זנון מגיע מהדיאלוג "פרמנידס", שנכתב על ידי אפלטון.

במיתולוגיה היוונית, אכילס הוא סמל האדם המהיר בתבל. אכילס מבצע תחרות ריצה עם צב בה מוסכם כי לצב יהיה יתרון התחלתי של 10 מטרים על אכילס. ידוע כי אכילס מהיר פי עשרה מהצב, אך למעשה לאחר שאכילס יעבור את עשרת המטרים הראשונים שהפרידו בינו לבין הצב – הצב יתקדם במטר נוסף, ובזמן שאכילס ירוץ את המטר הנוסף הצב יתקדם בעשירית המטר וכן הלאה, וכך למעשה אכילס לעולם לא ידביק את הצב, בניגוד לניסיון החושים. פרדוקס זה ניתן לפתירה באמצעות שימוש בחשבון אינפיניטסימלי, שמשתמש במושג הגבול כדי להסביר כיצד תהליכים אינסופיים יכולים למעשה להיות בעלי תוצאה סופית.

זנון בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "דיוגנס":

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה.

הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים באופן הטבעי עבור אנשים, דרך דחיית כל התאוות הבסיסיות כגון ממון, כח, יחסי מין, ותהילה. כתחליף לתאוות, על האדם לחיות חיים המופשטים מכל אחזקה חומרית.

שמם מגיע כנראה או ממבנה באתונה שהיה קרוי קינוסרגס (Κυνόσαργες), שאירח את האסכולה בראשיתה, או מהמילה היוונית לכלב (קיאון, κύων) שהיה כינויו של דיוגנס. מקור אפשרי נוסף הוא אכן במילה כלב, ציניקן הוא אדם בעל אמירות נושכניות, כמו כלב שנושך.

הציניקנים החשובים המוקדמים היו אנטיסתנס, דיוגנס איש סינופ, קראטס מתבאי, זנון מקיטיון וביון מבוריסתנס; בתקופה הרומית המאוחרת, השמות העיקריים הם דמטריוס הציניקני (חברו של סנקה הצעיר), אואנומאוס ודמונקס. כל האישים האלה דבקו בעקרונות שהעמיד אנטיסתנס.


פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד ולאייפון! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.

פותר התשחץ פותר התשחצים

אנטיסתנס היה תלמיד של סוקרטס, ממנו הוא קיבל את העקרון האתי הבסיסי שהטוב, ולא ההנאה, היא המטרה של הקיום. לפיכך הוא היה בקדמתה של מהפכה אינטלקטואלית שבמהלכה המחשבה הפסיקה לעסוק בתחום הפיזי ועברה להתמקד ביישום של ההגיון בהתנהגות המעשית היום-יומית של האדם. "הטוב", אומר סוקרטס, "הוא הידע": בהרמוניה של המוסר עם ההגיון נמצאת המציאות האמיתית ביותר של האדם. אנתיסתנס אימץ את העקרון הזה במשמעותו המילולית ביותר, והסביר "ידע" באופן הצר ביותר כפעולה והחלטה מעשית, ומוציא מכלל זה כל דבר חוץ מהרצון האנושי כשהוא מגשים עצמו בקיום הרגיל. כפי שבלוגיקה התוצאה של מהלך זה היה נומינליזם טהור, כך גם באתיקה הוא נדרש לאינדיבידואליזם, להכחשה של משמעותם של יחסים חברתיים ולאומיים, ולפסילה של הלימודים המדעיים וכמעט כל דבר אחר שהיוונים החשיבו כחינוך. הוא וחסידיו הוליכו את האינבידואליזם הזה עד לקיצוניות. ההנאות הרגילות של החיים היו בשבילם לא רק חסרות חשיבות אלא אף מזיקות מכיוון שהם הפריעו לפעולתו של הרצון. עושר, פופולריות וכוח לרוב מפריעים להגיון ומסיטים את הנשמה מהטבעי למלאכותי. האדם קיים רק עבור עצמו, ובעצמו בלבד; מטרתו הנעלה ביותר היא ידע-עצמי והגשמה עצמית על פי ההגיון שלו, בלי כל קשר למצב החברה והמדינה. עבור מטרה זו, עוני ושם רע הם יתרונות, מכיוון שהם גורמים לאדם להתעסק יותר בעצמו, מגבירים את השליטה העצמית שלו ומטהרים את האינטלקט שלו מהחיצוניות. האדם הטוב (כלומר, החכם), אינו רוצה דבר: כמו האלים, הוא מספיק-לעצמו; "על האדם להגיע לחכמה – או שיקנה חבל"; הוא אזרח של העולם, ולא של מדינה מסוימת.

דיוגנס בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "אפלטון ":

אֶוּתִיפְרוֹן (ביוונית: Εὐθύφρων) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר שיחה בין סוקרטס לחברו אותיפרון, שנפגשים לפני תחילת משפטו של סוקרטס. במהלך הדיאלוג מנסה סוקרטס לחקור את אותיפרון בנוגע לטיבה של החסידות בעולם.

אותיפרון מגיע לאתונה על מנת לתבוע את אביו על כך שרצח את אחד מעבדיו. העבד הנרצח רצח את אחד מעבדי אביו, האב זרק את העבד לבור עד שיגיעו אנשים שיאסרו אותו ויביאו אותו לדין. כל אותה העת שוכח האב את העבד הרוצח, והעבד מת ממחסור במזון ומים. אותיפרון רואה את מעשה אביו כלא מוסרי, ולכן הולך לתבוע את אביו על מעשיו. סוקרטס הועמד למשפט בעקבות תביעת שלושה קטגורים, ובראשם מילטוס, על כך שסוקרטס מקלקל את הצעירים בדבריו, דן על הדברים שהם בשמים ומתחת לארץ, מקלל את האלים כדימוניים ומנסה לחנך את האנשים בצורה בה הוא קורא לרע טוב ואת הטוב הוא הופך בדבריו לרע.

הדיאלוג עם אותיפרון הוא צעד נוסף במסכת של סוקרטס לגלות אחר החכמה, התבונה והאדם החכם ממנו, לכן סוקרטס מבקש מאותיפרון שילמד אותו "מהי החסידות" ובכך יוכל להראות למילטוס כי האדם שלימד אותו חכם ממנו, וכי סוקרטס לא מתיימר כלל להציג את עצמו כחכם באדם – דברים שהיוו את הבסיס להעמדתו של סוקרטס במשפט.

אפלטון בויקיפדיה


הגב ראשון על ההגדרה "פילוסוף יווני קדמון"

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תוצג בתגובה.


*